מכירים את זה שהסוללה של הטלפון שלכם פתאום מתחילה להתרוקן במהירות, ואז מתברר שיש לכם איזו אפליקציה שרצה בלופ ברקע וגומרת לכם את הבטריה? אז מסתבר שהגוף שלנו עובד באותה צורה… כשיש לנו משבר רגשי לא פתור, אפילו אם הוא קרה מזמן, ואפילו אם הוא לגמרי לא בתודעה, הוא עדיין צורך מהאנרגיה שלנו וגוזל מהסוללה שלנו… וכשם שכשהסוללה נחלשת בטלפון, הוא יכבה את הווייפיי, הבלוטות' ויוריד מבהירות המסך, גם הגוף שלנו "יכבה" חלקים פחות חיוניים, כאבים ומחלות יפיעו והתפקוד יפגע… וכמו שבטלפון, רק לטעון אותו או רק להפסיק את האפליקציה שרצה ברקע זה לא מספיק, גם הגוף שלנו צריך להטען ולהתמלא בחיוניות מצד אחד, ולפתור את המשבר שגוזל לנו מהאנרגיה מצד שני… בטיפולים שאני מציע ברפואה אינטגרטיבית מאחדת לפי שיטתו של ד"ר נאדר בוטו, אנו לומדים לעשות את שניהם, אז אם הבטריה שלכם מתרוקנת מהר או שחלק מהתפקודים שלכם נפגעו, אחשיב זאת כזכות לעזור לכם לצאת מהלופ הזה… מוזמנים להתקשר 052-6545353 לתאם מפגש ולהתקדם אל עבר רווחה שלמה ומלאה בכל רובדי החיים.

העליה בתוחלת החיים מביאה לפתחנו שינויים בכל תחומי החיים, חדשנות טכנולוגית שמקלה על חיינו מחד והארכת משך החיים שמביאה למודעות גם נושאים של בריאות וחולי מאידך. חשיבות איכות החיים עולה ככל שנתרחק מהמצב ההישרדותי שהתרגלנו לחיות בתוכו. כשאנחנו חיים מתוך תפישה השרדותית חשיבות כאב הבטן או הכאב בכתף שמציק פחותה. גם אם הגוף מבקש את תשומת ליבינו דרך כאבים שונים שנמצאים שם שנים, לרפואה המערבית אין פתרונות מרפאים אלא פיתרונות המקלים זמנית. הדבר נכון גם למחלות כרוניות רבות שהתרגלנו לתשובה של הרפואה המערבית תחיו עם זה... אנחנו בנוגעים בנשמה שותפים לחזון שאפשר וצריך לחיות חיים ארוכים ובריאים עם דגש על איכות חיים מיטבית, ברווחה ובאהבה ובבריאות מלאה. לכן צרפנו ליכולות והידע שלנו את הרפואה האינטגרטיבית המאחדת בשיטת ד"ר נאדר בוטו המאפשרת טיפול מותאם אישית לכל אדם, ובזמן קצר כאן ועכשיו להעלות את איכות החיים! להפרד ממטרדים שמלווים אותנו, החל ממחלות או מכאבים שונים ומשונים ועד הרגשה או ידיעה שיש משהו שמונע ממני להיות ביעוד שלי, באהבה, ברווחה ובבריאות טובה. השם "נוגעים בנשמה" נבחר הרבה לפני שהחזון הזה נכתב כאן, ויכול להעיד על איך התהליך עובד אצל כולנו... תמיד ידענו שבכל טיפול שנעשה ניגע בנשמה, אם זה בעיסוי, בטיפול במים או בליווי משולב מגע... עכשיו ב"נוגעים בנשמה" אנחנו מחוברים ליעוד של להביא ריפוי, לעזור לכם להתחבר לנשמה היודעת לרפא ולמלא אתכם באהבה... כי לאהבה אין דרך, אהבה היא הדרך אם גם לכם יש משפטים שמתחילים תמיד ידעתי ש... אבל אין להם נוכחות מעשית בחיי היום יום שלכם כאן ועכשיו, זה הזמן ל " נוגעים בנשמה "

מסתבר, שטנטרה היא חידה גם לפונים למפגש טנטרי אישי/זוגי או לסדנת טנטרה, ורק חלק זעום מהאנשים באמת יודעים מהי טנטרה... הטנטרה מתוארת כדרך ישירה להארה, או אם להיות יותר ספציפיים, יצירת אינטימיות והכרות מעמיקים עם הטבע הבסיסי שלנו, הנשמה שבנו, מי שאנחנו באמת. בכדי שברגע המוות של גופנו הפיזי, נוכל לאפשר לתודעתנו להמשיך הלאה לספירות גבוהות יותר במקום להתגלגל שוב ושוב בגלגל החיים והמוות. ולמרות שהנושא הזה, כשלעצמו, יכול להשמע מרתק לחלק מהאנשים, הרי שלרובנו יש נושאים יותר ארציים על הפרק- כאן בחיינו היום ימיים, בזוגיות, במיניות, בעבודה, ביחסים שלנו עם עצמנו ועם הסובבים אותנו. לרובנו חשוב יותר ללמוד איך לחיות, לפני שנלמד איך למות! הדבר המעניין שמתאפשר למי שמעז ויוצא למסע המעמיק לגילוי טבעו הבסיסי, הוא שעל הדרך, קורים דברים מופלאים בכל רמות ותחומיי חיינו - בתחום הזוגיות והאינטימיות הזוגית, בתחום הערך והדימוי העצמי, בתחום המיניות והחופש להיות, בתחום הביטוי העצמי והיצירתיות, ועוד ועוד ועוד... למעשה גיליתי שכל דבר שנבקש לעצמנו בחיינו זמין לנו כתוצאה מהתרגול והמסע הטנטרי. מעשרות האנשים שליוויתי במסע הטנטרי שלהם למדתי כי אינני מנסה לשנותם או לטפל בהם, אלא פשוט בתוך המרחב שאני יוצר, הבטוח המכיל והמקבל,אני מאפשר להם פשוט להיות, ולקבל את מה שהם רוצים לחייהם, ובגדול...

נוגעים בנשמה - עיסוי טנטרי מה הקשר בין טנטרה לעיסוי, ומה הופך עיסוי לטנטרי

במהלך השנים אני נתקל שוב ושוב באנשים שחושבים שטנטרה היא תחום ללא גבולות, או הזדמנות לפריצת גבולות אישים, חברתיים מיניים ואחרים. לראייתי, אין הדבר כך. טנטרה עוסקת בהוויה, בלהיות כאן ועכשיו, להתחבר לעצמנו. להכיר את מי אנחנו באמת, מעבר לכל מה שאנחנו כבר יודעים על עצמנו. המאפיין המרכזי של המקום בו נוכל באמת להסיר מעלינו את כל מה שאנחנו כבר יודעים, ולהיות באמת ובתמים בחקירה הזו, הוא שהוא חייב להרגיש לנו בטוח. ובתור שכזה הוא חייב להיות מכיל, תומך וכן, בעל גבולות מוגדרים . הגבולות שאנו מגדירים לעצמנו במפגש או תהליך טנטרי, יכולים להיות רחבים או צרים כמה שנרצה. ובלבד שיאפשרו לנו את הביטחון הדרוש בכדי להיחשף ולגלות את עצמנו. כשאנחנו נמצאים במקום הבטוח הזה, אנו יכולים באמת להתבונן בגבולות שלנו, ומתוך אותו מקום גם לבחון מי שם אותם שם והאם נכון לי לעבור אותם. בכנס הטנטרה המתקרב, תהיה לי הזכות להעביר סדנא העוסקת בנושא הזה בדיוק. בסדנת "גבולות או לא להיות" אנו נבחן באופן חוויתי ומעשי, היכן עובר הגבול שלנו, ברמה הפיזית, האנרגטית והרגשית. ונתרגל דרכים שונות של התבוננות שתאפשרנה לנו להרחיב או לצמצם את גבולותינו לפי הצורך. נלמד איך להיות עמדה לגבי הגבולות שלנו ואיך להתמודד עם גבולות שמישהו אחר קבע עבורנו, מבלי שהדבר יערער או יצמצם אותנו.​

המסע של הטנטרה מוגדר כמסע אל עבר "הטבע הבסיסי" שלנו, מעבר לכל מה שאנחנו כבר יודעים או חושבים שאנחנו יודעים על עצמנו. מעבר לגופנו, תחושותינו הפיזיות והאנרגטיות, רגשותינו, מחשבותינו, זיכרונותינו, ידיעותינו, אמונותינו, וכו'. זהו מסע לגילוי מי שאנחנו באמת. מעבר לכל מה שלמדנו להגדיר את עצמנו. מי נמצא שם בפנים? זכורני, לפני שנים, באחת הסדנאות הראשונות שהנחיתי, שאלה אותי אחת המשתתפות - "ומה אם אגלה שהטבע הבסיסי שלי הוא רע?", אני חייב להודות שבאותו רגע לא ממש הבנתי את כוונתה. והיה זה רק החודש בזמן מפגש אישי שערכתי, עם אחת מלקוחותי, שנפל לי האסימון בנושא: רובנו מאמצים לעצמנו איזושהי מסיכה, איזושהי עטיפה או פאסאדה דרכה אנחנו מציגים את עצמנו לעולם. היא מהווה חלק מהאגו שלנו והיא משרתת אותנו, מגנה עלינו ועובדת לנו ברוב המקרים. אצל רובנו, אותה מסכה גם מנסה להסתיר משהו - איזושהי אמונה או משפט שאנחנו אומרים לעצמנו על עצמנו - זהו בדרך כלל משפט מקטין, ומזלזל בעצמנו. זה אותו דבר שאנחנו משוכנעים שהוא כל כך אמיתי, והוא כל כך נורא, שאנחנו יודעים שאם מישהו בטעות יחדור מבעד לפאסאדה שלנו, הרי אין סיכוי שהוא יאהב אותנו. אנחנו הרי יודעים את ה"אמת" לגבי עצמנו... אותה משתתפת בסדנא חששה לגלות שהטבע הבסיסי שלה הוא משהו שהיא כבר מכירה - המשפט שלה, אותה "אמת" שהיא חושבת שעליה להסתיר מהעולם. המסע של הטנטרה, המסע אל עבר הטבע הבסיסי שלנו, הוא מסע אל מעבר לכל הדברים הללו. מעבר להעמדת הפנים שלנו, הפאסאדה והמסיכה שלנו - בוודאי. אך זהו מסע שהוא גם אל מעבר למשפט ולאמונות שלנו על עצמנו. ומנסיון אני יכול לומר בלב שלם, אין מצב שהטבע הבסיסי של מישהו הוא "רע". הטבע הבסיסי שלנו, הוא ההתגלמות של האל והאלה שנמצאים בתוכנו, של הנשמה, הישות האלוהית שבנו, והיא יפה, קורנת, מלאת אור, ממגנטת, שלמה ומושלמת כפי שהיא. לא מאמינים? אתם מוזמנים לתאם מפגש לחוות ולראות בעצמכם... נמסטה, ערן

גם אם ישלמו לי אני לא אעשה את זה... זו הייתה התגובה של אחת מלקוחותי להזמנה המאוד פרובוקטיבית שלי - להשמיע צליל בזמן הוצאת האוויר. הדוגמא הזו אולי נשמעת מופרכת לחלקכם, והיא אכן מעט קיצונית. אבל במידה כזו או אחרת אני נתקל בתגובות דומות עם לא מעט מן האנשים אותם אני מלווה במסעם. ואין זה דווקא משום שהבקשות שלי מוגזמות, משונות או מאתגרות עבור כל אדם באשר הוא, אלא משום שבמהלך התרגול שלנו אנו נדרשים לא פעם לבחון מחדש את מערכת האמונות שלנו, הידיעות שלנו לגבי מי ומה אנחנו, ולגבי ההרגלים שלנו. בכל תהליך של התפתחות וצמיחה אישית אנו מאפשרים לאיזשהו שינוי להתחולל בתוכנו. כשאנחנו מאפשרים למישהו ללוות אותנו ולהנחות אותנו בתהליך כזה, אנו למעשה מבקשים ממנו שיהיה עבורנו כמו מאמן לספורטאי. המאמן איננו זה שיוצר את השינוי שאנו חווים, אלא רק זה שמאפשר אותו. בכך שהוא יוצר לנו את הסביבה, התרגול והתהליכים שיתמכו בנו כמאומנים להשיג את מה שביקשנו לעצמנו. כשמדברים על ספורט זה מאוד מובן ומקובל על רובנו שנבצע את מה שהמאמן יבקש מאיתנו, גם אם איננו רואים את הקשר הישיר למה שרצינו, (עיין ערך קרטה-קיד - wax on wax off). אנו סומכים על המאמן שהוא רואה מהצד וידע להצביע לנו על התרגול שיתמוך בשינוי שרצינו. וגם מי שהוא כבר אלוף העולם באיזשהו תחום, ימשיך תמיד להיעזר במאמן בכדי להשאר בפסגה. כשמדובר על תהליך של התפתחות אישית או רוחנית לעומת זאת, האתגר הוא גדול פי כמה. כי אז, מעבר לכך שלפעמים איננו רואים את הקשר בין התרגול למה שאנחנו מבקשים לעצמנו, אנו נתקלים שוב ושוב בכל האמונות, הידיעות וההרגלים שלנו. כל אותם דברים שלמדנו להגדיר את עצמנו דרכם, כל אותם הרגלים וחישוקים שלמדנו לחיות לפיהם, גם אם הם לא משרתים אותנו בכל מצב... ואז כל הזמנה של המנחה/מאמן שלנו לעשות משהו שהוא מחוץ להרגלים שלנו, נתקלת בשלל מחסומים, התנגדויות והסברים. לפעמים זה יגיע בצורה של "מה זה קשור?" או חיפוש אחרי ההיגיון שבהנחיה. לפעמים זה יגיע ממקום של קביעה - אנו מכירים את עצמנו ואנו לא מסוגלים לעשות זאת. פעמים אחרות שה יעורר תגובה רגשית שלא תמיד נדע לתת לה שם או הסבר. מה שזה לא יהיה, תמיד יהיה זה נסיון של האגו שלנו, הנשען על עברנו, לשמר את עצמו ולהגן על עצמו מפני פגיעה או שינוי. כי בין אם נודה בזה ובין אם לא, האגו הזה משרת אותנו רוב הזמן ביעילות, אפילו אם אנחנו חושבים שעדיף היה לו הינו אחרים. ההזדמנות האמיתית העומדת בפנינו במצב הזה, כשהישן כבר לא משרת אותנו, והחדש עוד לא ידוע, לאחר שבדקנו שניתן לסמוך על מי שמלווה אותנו, ושווידאנו שההזמנה שלו לעשות דבר מה, גם אם איננה הגיונית, מובנת, או תואמת להרגלים שלנו, איננה פלילית, מסוכנת לבריאותנו ושלמותנו הנפשית הפיזית או הזוגית, היא פשוט לקפוץ למים. לנסות לעשות את מה שהזמינו אותנו לעשות ולראות מה קורה. אומרים שזה לא הגיוני לעשות שוב ושוב את הרגיל שלנו ולצפות לתוצאות בלתי רגילות, האם אתם מוכנים לקפוץ למים ולעשות משהו לא רגיל בכדי לקבל תוצאות בלתי רגילות לחייכם? אם כן, אשמח ללוותכם במסע המרתק שלכם, לאפשר לכם להמריא, להשתחרר מכל מה שהגדיר והגביל אתכם, ולגלות את המקור והעוצמה שנמצאים בתוככם כבר עכשיו. צרו קשר כבר עכשיו, ואפשרו לשינוי להתרחש!​

דבר כזה אף פעם לא חווית... כמה פעמים ניסו למכור לך משהו, מופע, חוויה, קורס או סדנא בטענה הזו? כמה פעמים נוכחת לגלות שכביכול "אין חדש תחת השמש"? האם עצרת אי פעם ושקלת את האפשרות שהטענה ש"אף פעם לא חווית דבר כזה" נכונה תמיד? שזה רק המיינד והזיכרון שלנו שאומר לנו "את זה כבר חוויתי, אין פה חדש" וכו'... ושכאן ועכשיו, באמת אף פעם לא היית? היה חכם סיני שאמר פעם שאי אפשר לראות את אותו נהר פעמיים. ובאמת הנהר כל הזמן משתנה, הזרימה, הגובה, המים עצמם אינם אותם מים. אך הנקודה המשמעותית פה היא שאנחנו כל הזמן משתנים. אנחנו לא מי שהיינו לפני עשור, שנה, או דקה. התאים בגופנו מתחלפים כל העת, האנרגיות זורמות, מחשבות ורגשות משתנים. אותם דברים נכונים גם לגבי הסובבים אותנו - בני הזוג, ילדינו, הורינו, האנשים שסביבנו, גם הם כל הזמן משתנים. ולמעשה כל דבר חי צומח או דומם בעולם משתנה, בקצבו שלו. ועדיין אנחנו חיים כאילו אנחנו כבר יודעים וכבר מכירים את עצמנו ואת מי שסביבנו. מעטים הם הדברים שבאמת מפתיעים אותנו, כי אנחנו לא באמת חווים את החיים אלא יותר חושבים וזוכרים אותם. חושבים על מה שכבר היה, על מה שיש לנו עוד לעשות, על מה שאנחנו כבר יודעים על הסיטואציות בהן אנחנו נמצאים ועוד. כך יוצא שאנחנו נכנסים לשיחה עם מישהו ואנחנו כבר יודעים מה הוא יגיד לנו ומה נענה לו. אנו נכנסים למיטה עם האהוב/ה שלנו וגם שם הכל כבר מוכר וידוע... דברים נהיים מובנים מאליהם, אנשים נהיים לנו מובנים מאליהם, דבר כבר לא מרגש ואנו זקוקים לגרויים הולכים וגוברים או חדשים בכדי להרגיש ולהתרגש. אם נביט על תינוקות או ילדים צעירים, נוכל לראות את התמימות, הראשוניות, החקירה והגילוי באופן בו הם חווים דברים. כשהיינו תינוקות, כל מגע, כל צליל, כל טעם, כל ריח, כל תמונה וכל תחושה היו חדשים, מרתקים ובעלי פוטנציאל עצום לחקירה ולעונג. התמימות והראשוניות הזו של הגילוי והחקירה אובדת לנו במהלך השנים, ואנו נשארים עם מה שאנחנו כבר יודעים על העולם, על עצמנו ועל כל מה שסביבנו. אני מזמין אותכם להתחבר לרגע לתחושה של איך זה היה מרגיש אם הינו לומדים מחדש להיות יותר בגילוי ובחקירה ופחות במה שאנחנו כבר יודעים. כמה עונג, אהבה, סקרנות, התרגשות וכיף אפשריים עבורנו אם רק נדע לוותר ולשחרר את מה שכבר ידוע. אין ספק שזה חשוף ופגיע, אבל האם לא עדיף להיות פגיע וחשוף מאשר סגור, "מוגן" וחסר תחושה? אנשים רבים פונים לטנטרה או לעיסוי הטנטרי בין השאר כדי לחפש איזשהו ריגוש, חידוש, גיוון או שינוי. בזוגיות במיניות או בחיים בכלל. ולמרות שניתן למצוא את כל אילו במפגשים עצמם, הרי שהמתנה האמיתית הגלומה בהם, היא ההזדמנות ללמוד ולתרגל כלים שיאפשרו לנו להחזיר את עצמנו אל החוויה והגילוי של הרגע, של כאן ועכשיו באופן מתמשך בחיים. כשאנו מלווים אנשים בתהליכים אישיים , זוגיים או קבוצתיים , קצרים או ארוכים, ביבשה או במים . הדגש שלנו תמיד נתון לכלים שיש לנו הזדמנות לקחת מהתהליך. מעבר לעונג ולתחושות הרגעיות או המתמשכות שמתלוות לו. להבין ולזהות שאנו המקור לעונג או לסבל שלנו, ולנו היכולת לייצר את החוויות והמציאות שלנו. שעדיף להיות בגילוי וחקירה על פני להיות בידיעה מראש. אם אתם אמיצים דייכם כדי לצעוד בדרך הזו מתוך מקום של גילוי וחקירה ומבלי לדעת מראש לאן תוביל אתכם הדרך אתם מוזמנים לצור קשר ולתאם לכם את הצעד הבא במסע שלכם אל עבר עצמכם. נמסטה, ערן.​

דייג, אוהב דגים? לעיתים קרובות אני משתמש במשל אודות ההבדל בין לחלק למישהו דגים בין ללמדו לדוג, בכדי להמחיש את ההבדל בין להעניק למישהו טיפול, לבין ללוותו במפגשים במסע שלו. רוצה לומר, שטיפול, בא לספק ולענות על צורך מיידי של המטופל, יהיה צורך זה אשר יהיה. מפגש לעומתו, נועד לראייתי להעניק לו כלים, טכניקות והבנות שיאפשרו לו לענות ולספק צרכיו באופן עצמאי. אומנם, גם כשאני מטפל בך מתוך מטרה לאפשר לך ריפוי, רגיעה, הקלה בכאב, או עונג,אני עושה זאת מתוך גישה שמנסה לאפשר לך ללמוד משהו חדש תוך כדי או בעקבות הטיפול. אבל עדיין אין זה הפוקוס המרכזי שלי. לעומת זאת, כשאני מלווה אותך באמצעות מפגשים, במסע לגילוי עצמך, לחיבור לעוצמתך ולחיוניות הטבעית שלך, יתכן שעל הדרך גם נתפוס ואחלק לך כמה "דגים", אבל הפוקוס יהיה על לימוד הכלים והטכניקות שיאפשרו לך ליישמם בחיי היום יום. למרות שבאופן כללי אעדיף ללוותך במסע מתמשך, ללמדך כלים, הרגלים ותרגולים שיאפשרו לך ליצור טרנספורמציה עוצמתית בחייך, להגשים ולממש כל מה שלבך יבקש, בכל תחום בחייך - זוגיות, מיניות, אושר, עונג, בריאות, הגשמה, שפע, אהבה ועוד... גם שנים רבות אחרי מפגשינו. הרי שלעיתים יהיה נכון להתחיל דווקא בטיפולים שמטרתם לתת לך תוצאה כלשהי - לחלק דגים... אף שבצורה זו של טיפול נוצרת לעיתים להרגשת המטופל, תלות מסויימת במטפל (לא באמת...) הרי שכשהגוף או הנפש "מורעבים", אין לנו סבלנות או יכולת ללמוד וליישם כלים בכדי "לדוג", נעדיף שקודם כל ימולאו צרכינו הראשוניים לפני שנוכל בכלל לשקול ללמוד כיצד למלאם בעצמנו. אחר כך, על בטן מלאה, נוכל לבדוק עם עצמנו - האם ובאיזו תדירות מעניין אותנו ללמוד לבשל? באיזו תדירות נבקר במסעדה? האם נשלב בין השניים או לא? כל דרך שנבחר היא לגיטימית ויש בה את היתרונות שלה. כולנו אוהבים לעיתים ללכת למסעדה, שיגישו לנו את האוכל מוכן, משביע, או טעים מזה שבבית. אין בזה כל פסול, ועבור חלקנו זה יהיה נוח וזמין יותר מאשר ללמוד לבשל בעצמנו. אך אל לנו לטעות לחשוב שאם טעמנו מנה במסעדה, נדע באופן אוטומטי להכין אותה בעצמנו. כי הכנת המנה היא יכולת שונה בתכלית, שיש ללמוד אותה בנפרד. אנחנו בנוגעים בנשמה נשמח גם לחלק לך דגים וגם ללמדך לדוג. גם לטפל בכאבים או בצרכים הראשוניים שלך - למגע, לאהבה, לחיבוק ולריפוי. וגם ללמדך במסע מותאם אישית כיצד להשיג לעצמך את כל מה שיחפוץ ליבך, בכל תחום בחייך. ואם תראה לנכון להתמיד במסע - נשמח גם ללמדך כיצד ללוות וללמד אחרים, כי גם זו אומנות בפני עצמה. אז בהתייחס לשאלה הראשית, דייג יכול, אבל לא חייב לאהוב דגים :-)